בתקופה של עייפות משתדלים להקפיד עוד יותר על אורח חיים בריא – מנוחה ושינה ועל תזונה איכותית. כמו כן, דווקא בתקופה כזו חשוב מאד לא להפסיק להתאמן. ניתן להוריד עומסים באימון אבל לא להפסיק על מנת לא להיגרר לעייפות כרונית. היות ובאימון יש גורם מעורר, כדאי לחלק את האימון היומי ל- 2 אימונים אם אפשר קצת יותר ארוכים ממשך אימון אחד. אם מתאמנים בחדר כושר ניתן להוסיף הליכה . לדוגמא, אימון בוקר בחדר הכושר ובערב הליכה בחוץ או להיפך. יש להיות קשובים לגוף באימון ולא להגיע למצב של עייפות גדולה, סחרחורת, בחילה, כאבי ראש וכו'. בדרך כלל לא יודעים מה גורם לעייפות, זה יכול להיות וירוס שהגוף מטפל בו או שינויים הורמונאליים. אם נכנעים לעייפות כשיוצאים מהבעיה קשה לצאת מתחושת העייפות שהיא שילוב של גורמים פיזיים ונפשיים. אנשים פעילים בדרך כלל חשים בריאים יותר, ערניים ומרוכזים, רגועים ושלווים ופחות עייפים.

• בוחרים פעילות שעונה על המוטיבציה הפנימית לפעילות
• מציבים מטרות ריאליות עם יעדי ביניים
• קובעים ימים ושעות קבועים לפעילות
• מנסים להפוך את הפעילות להרגל אוטומטי, בלי להקדיש לו יותר מדי מחשבה
• יוצרים נורמה לפעילות, שכן אנשים מתחשבים בשיקול החברתי – לדוגמא הצטרפות גברים לריקודי בטן ביפאן הוא מקובל חברתית
• יוצרים עמדות חיוביות כלפי הפעילות ומשתחררים מעמדות קיצוניות – רבים חושבים שאם הם לא יכולים להגיע לחדר כושר לפחות פעמיים בשבוע, אז זה לא שווה בכלל.
• מתנסים בפעילויות שונות עד שמתבייתים על פעילות שמסבה הנאה

   

 מסקר שערכנו בקרב מתאמנים מתמידים בחדר הכושר, רובם נתקפים מעת לעת בחוסר מוטיבציה להגיע לאימון. הדברים שעובדים עבורם במקרים אלה הם:

• החלטה על אימון קצר מהרגיל. כדי לא לשבור את שגרת האימונים, לא מותרים לגמרי על האימון, אלא מחליטים על קיום אימון קצר או קל מהרגיל. על פי רוב מרגע שמתחילים כבר ממשיכים הלאה.
• מכוונים סטופר לפרק זמן של חצי שעה ומתחילים באימון. במקביל מדמיינים מה היה קורה לו היינו מקצים חצי שעה בלבד לפעילות אהובה יותר כמו – שינה, ארוחה טובה, עיסוי או צפייה בתוכנית אהובה. כעת נשאר להבין שמדובר בפרק זמן קצר יחסית וקצוב ושהשד לא נורא כל כך.
• מדרבנים חבר להגיע לאימון
• חושבים על המקלחת וגם על הסיפוק שלאחר האימון
• מבקשים להכניס שינויים בתוכנית האימונים
• מעבירים את האימון לתחילת היום כדי "להתפטר"

• הסתמכו על המלצות אישיות
• בחנו את הרקע המקצועי של המאמן – ותק בתחום, מסגרות לימוד, הכשרות שרכש והשתלמויות שעבר, כיצד הוא מעמיק ידע ועד כמה הוא מתעדכן בחידושים בתחום
• בררו מהי האוריאנטציה של המדריך – יציבתית, בריאותית, מערכתית, פיתוח גוף וכו'
• בחנו את הכימיה שנוצרת ביניכם לבין המאמן
• קבעו לכם תקופת התנסות, במהלכה תבחנו את תרומתו של המדריך בדרך להשגת המטרות שהצבתם לעצמכם ואת מידת שביעות רצונכם מהתהליך עצמו – מידת הגיוון בפעילות, רגישות המאמן לצורכיהם המשתנים, עד כמה הוא מהווה גורם מדרבן ומגביר מוטיבציה, התורם ליכולת ההתמדה שלכם בפעילות, ועד כמה הפעילות עמו תומכת בתפקוד היומיומי

• תחושת אי התאמה עקב יכולת גופנית נמוכה, חשש מאי יכולת להתמודד עם הקושי
• חשש שהם מבוגרים מדי לפעילות, שאולי מיועדת לגברים צעירים וחסונים
• מבוכה. דימוי גוף בעייתי. תהיה באשר למראה שלהם, החשש שאחרים יסתכלו עליהם בזמן הפעילות
• חשש מהשוואת ביצועים
• חשש מהיעדר הנחיה, חשש שלא יתקנו אותם אם הם טועים, שהם יעזבו לנפשם ואף יסבו לעצמם נזק
• חשש משעמום או חוסר בפעילות מועדפת
• חשש של נשים מפיתוח שרירים בעקבות עבודה עם מכשירים או משקולות
• שלא ימצאו זמן ולא ינצלו את המנוי
• חשש מאי התמדה
• אכזבה מניסיון כושל בעבר
• סקפטיות באשר ליכולת להשיג תוצאות

 השוואת הערך הקלורי של מאכל מסוים לפעילות הגופנית הנדרשת כדי "להורידו" ממחישה את נושא השמירה על המאזן הקלורי. אלא שצריך לקחת בחשבון שני דברים. האחד, המחיר האנרגטי של פעילות הוא פונקציה של עצימות הפעילות וממדי המתאמן. ודבר שני אם מאכל מסוים, לדוגמא לחמניה "תשרף" בשעת שחיה, אולי עדיף לא לאכול את הלחמניה ולא לעסוק בפעילות? שהרי במצב זה המאזן הקלורי נשמר. אבל זה רק חלק מהתמונה. מעבר להוצאה האנרגטית במהלך הפעילות עצמה, תרומתה הגדולה של הפעילות היא בכך שהיא מגדילה גם את חילוף החומרים הבסיסי של הגוף (סך הריאקציות הביוכימיות בגוף האדם במשך 24 שעות) לאחר סיום הפעילות הגופנית

 מתאמנים נשברים היות והם חושבים שהם לא מצליחים להשיג תוצאות. העניין הוא שפעמים רבות מתמקדים בחלק מהתוצאות, דווקא אלו שלוקח יותר זמן להבחין בהם, בייחוד אנשים שהמוטיבציה שלהם לפעילות היא השגת שיפור במראה. על כן כדאי להיות ערים דווקא לפידבקים המיידיים שמספקת הפעילות ברמת ההרגשה או לשיפורים המהירים במדדים הבריאותיים, וכמובן להדגיש את חשיבות התהליך ואת חוויות הצלחה שבדרך. בין התועלות ניתן לציין: שיפור במדדים פיזיולוגיים – ירידה בדופק, שיפור בתפקוד הלב, שיפור במערכת הנשימה שמשפר את מצב הרוח, שיפור בגמישות, בשליטה על הגוף וביציבה, המתרחשים יחסית מהר. כמו כן, לשנות מדדים להערכת התקדמות – לעזוב את המשקל ולעבור למבחן החגורה ולמדידות אחוזי שומן.

1. משלבים אצבעות מאחורי העורף. מניעים את אגן הירכיים דרך מפרק הירך קדימה ואחורה (סיבובי אגן לפנים ולאחור) ממשיכים להניע את האגן ומטפסים במעלה עמוד השדרה (מכניסים בהדרגה לתנועה את חוליות המותן, החזה והצוואר). בקצות טווחי התנועה – בתחילה – מטים הגב לפנים, כופפים הראש מטה, שומטים כתפיים וסוגרים מרפקים, ובסיום – זוקפים הגו, מכוונים הפדחת מעלה לתקרה ופותחים מרפקים.
2. מרימים מעט את הכתפיים ומושכים אותן חזק לאחור וחזק למטה, בתנועות מעגליות.
3. מניחים ידיים על הכתפיים ומסובבים אותן לאחור בתנועות מעגליות. בעת הסיבוב נוגעים גבות כפות הידיים באוזניים. מקפידים על בטן אסופה.
4. מניעים ידיים כמעט ישרות בתנועות מעגליות כלפי חוץ (לאחור). כשהידיים לפני הפנים, מצליבים אותן כשפעם יד ימין מעל יד שמאל ופעם שמאל מעל ימין.
5. מרחיבים את הפישוק ברגליים, לרוחב הכסא. כופפים גו לצד אחד, כולל צוואר, כשהכתפיים והידיים שמוטות לצד הכסא, עד שמרגישים את הצלע התחתונה נוגעת באגן, ללא שינוי במצב הרגליים. כעת מקרבים את הכתף והאוזן, בצד שנוטים אליו, אחת כלפי השנייה, ומרחיקים ביניהן (לכדי מתיחה בצידי הצוואר) לסירוגין. מבצעים לצד שני.
6. כופפים גו לצד אחד, תוך שילוב כפות הידיים מאחורי העורף, במרפקים פתוחים. שוב, ממשיכים בכפיפה עד שמרגישים את הצלע התחתונה נוגעת באגן, ללא שינוי במצב הרגליים. מבצעים לצד שני.
7. מקבעים ישבן לכסא ורגליים לרצפה, ומבצעים רוטציה בעמוד השדרה – מביטים אחורנית, מפנים את הראש, הצוואר, חגורת הכתפיים והידיים לאותו הצד. אוחזים במשענת. במצב זה, מורידים שכמות (כתפיים) ומניעים הצוואר באופן חופשי מצד לצד. מבצעים לצד השני.

8. מיישרים רגל שנייה לפנים ומניחים את העקב על הרצפה. מרחיקים את בהונות הרגל מהשוק (בתנועת "פוינט") ומתכופפים עם גב ישר לעבר הרגל הישרה. נשארים בתנוחה זו מספר שניות ומקרבים את הבהונות לכיוון השוק (לתנועת "פלקס"). מחליפים רגליים.
9. אוחזים ברגל השנייה באזור שמעל כף הרגל (בחיבור שבין כף הרגל לשוק) ומביאים את העקב לכיוון הישבן. מקפידים על בטן אסופה (מבטלים את הקשת בגב התחתון). מחליפים רגליים.